בן יעקב ואסתר. נולד ביום כ"ד בכסלו תרצ"ו (20.12.1935) בפתח-תקוה. סיים שם את לימודיו בבית-הספר היסודי על שם הס ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון על שם ברנר. בעל נטייות היה אברהם בציור ובמלאכת-יד. ישר-דרך היה ודאגותיו היו נתונות גם לצרכי-הבית. את החינוך הרעיוני קיבל ב"קן" של "השומר הצעיר" בפתח-תקוה. לצה"ל גויס בנובמבר 1953 ובו מצא את ייעודו וראה את חזות הכל. הוא הלך בדרכו-שלו והיה אהוב בתנועתו וגם בצבא. את תפקידיו השונים והקשים בצה"ל קיבל ברוח טובה ובלי תרעומת, ופעם, כאשר לא בא לחופשת-חג, כתב להוריו מכתב מרגיע כי עצם היותו במוצב שבו נמצאו מבטיח את שבת העם בישראל לבטח. אברהם השתתף, ברוב פעולות-התגמול ובמערכת-סיני. הגיע לדרגת רב-סרן בהיותו בצבא-הקבע. בשנת 1966 היה בפו"ם ואמו אז שוכבת בבית-החולים על ערש-דוי ובמקום לנסוע לביתו ולמשפחתו, אשר כל כך אהב, היה יושב ליד אמו עד שעה מאוחרת בלילה ובשיחותיו אתה ביקש לעודד אותה אף כי במסתרים בכה לבו בקרבו. הוא דאג למשפחתו ולצרכיה ולמרות תפקידו בצה"ל היתה מסירותו ללא דופי, כאשר יעידו מפקדיו וחבריו שעבדו במחיצתו. מנעוריו היה נעים-הליכות ומעולם לא התנשא על זולתו. תמיד היה נסוך על פניו חיוך של חן וטוב-לב. ביום י"א במרחשון תשכ"ח (14.11.1967) נפל בהיותו בשירות ובתפקיד בשעה שנהג ברכב צבאי. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. משפחתו וידידיו הוציאו ספר לזכרו ועל שמו.